תנ"ך על הפרק - שמות לא - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

שמות לא

81 / 929
היום

הפרק

מינוי בצלאל ואהליאב, ציווי על השבת, קבלת הלֻחֹת

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃רְאֵ֖ה קָרָ֣אתִֽי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃וָאֲמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה וּבִתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה׃לַחְשֹׁ֖ב מַחֲשָׁבֹ֑ת לַעֲשׂ֛וֹת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת׃וּבַחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלָאכָֽה׃וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נָתַ֣תִּי אִתּ֗וֹ אֵ֣ת אָהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִֽיסָמָךְ֙ לְמַטֵּה־דָ֔ן וּבְלֵ֥ב כָּל־חֲכַם־לֵ֖ב נָתַ֣תִּי חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֕וּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽךָ׃אֵ֣ת ׀ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד וְאֶת־הָֽאָרֹן֙ לָֽעֵדֻ֔ת וְאֶת־הַכַּפֹּ֖רֶת אֲשֶׁ֣ר עָלָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל־כְּלֵ֥י הָאֹֽהֶל׃וְאֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמְּנֹרָ֥ה הַטְּהֹרָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃וְאֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֶת־הַכִּיּ֖וֹר וְאֶת־כַּנּֽוֹ׃וְאֵ֖ת בִּגְדֵ֣י הַשְּׂרָ֑ד וְאֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן׃וְאֵ֨ת שֶׁ֧מֶן הַמִּשְׁחָ֛ה וְאֶת־קְטֹ֥רֶת הַסַּמִּ֖ים לַקֹּ֑דֶשׁ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּיתִ֖ךָ יַעֲשֽׂוּ׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־הַשַּׁבָּ֔ת כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ הִ֖וא לָכֶ֑ם מְחַֽלְלֶ֙יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת כִּ֗י כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמֶּֽיהָ׃שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ יֵעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֧ת שַׁבָּת֛וֹן קֹ֖דֶשׁ לַיהוָ֑ה כָּל־הָעֹשֶׂ֧ה מְלָאכָ֛ה בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת׃וְשָׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ׃וַיִּתֵּ֣ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֤ר אִתּוֹ֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י שְׁנֵ֖י לֻחֹ֣ת הָעֵדֻ֑ת לֻחֹ֣ת אֶ֔בֶן כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִֽים׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ראה קראתי בשם בצלאל. וכן אמר משה לישראל ראו קרא ה' בשם בשביל שישראל היו במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים ולא למדו מלאכת כסף וזהב ואבנים טובות ולכך הי' פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן וחושב ורוקם ואורג כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בהם בקי בכל האומניות כולם ועוד שהי' חכם גדול בתבונה ובדעת להבין סוד המשכן ובכל כליו למה ציוו ולמה ירמזו ולכך אמר בזה הלשון לשון תימה ורבותינו דרשו שהראה הקב"ה למשה ספרו של אדם הראשון ואמר לו כל אחד התקנתיו ואף בצלאל מאותו שעה התקנתיו. וי"מ ראה כלומר בעיני נראה שהוא טוב ראה גם אתה אם ישר בעיניך וכן אמר משה לישראל ראו קרא השם בעיניו ובעיני הוא טוב ראו גם אתם אם ישר בעיניכם: ואת בגדי השרד. פירש"י בגדים שמכסים בהם הכלים בשעת המסעות ושרד פי' שהיו עשויים נקבים נקבים וכת' הרמב"ן ואינו הגון שיהי' בגד המכסה עשוי נקבים אלא הוא לשון שריד בעבור שהוא עשוי ממין אחד לבדו. ומ"מ על עיקר פירש"י קשה לי כי אינו נכון שיאמר הקב"ה שיעשו בגדי השרד ולא יבאר לו כמה יהיו שנים או מאה וכמה אורכם ורוחבם ולמה יעשו ואין הענין מובן כלל בדבור הזה ועוד שמזכי' אותם לעולם קודם בגדי אהרן ועוד מה טעם לשרת בקודש כי לשון שירות שייך לומר על הקרבנות לשרת בקודש כמו או בגשתם אל המזבח לשרת ולא על עבודת חוץ ומשא ועוד כתיב ועשו כל אשר צויתיך את אהל מועד וגו' ואת בגדי השרד ולא מצינו שציוהו תחלה על בגדי השרד כלל. ומדברי רבותינו נראה כי בגדי שרד הם בגדי כהונה עצמן ופי' בגדי השרד בגדי הייחוד פי' שנתייחד בלבישתם אחד העם הגדול מאחיו וכן ובשרידים אשר ה' קורא מן פליט ושריד ורומז בזה שלא ילבשם רק יחיד בדורו אהרן בחייו ואחריו הכהן הגדול אחריו וכן קורא לעולם לבגדי אהרן דרך כבוד כדכתי' לכבוד ולתפארת את ציץ נזר הקודש ועל כן קראם בגדי השרד בגדי מלכות וזה טעם את בגדי השרד לשרת בקודש ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן ששב לבאר שהם לאהרן הכהן ומה שאמר בכאן את בגדי השרד ואת בגדי הקודש פירושו שהם בגדי מעלות בגדי השרד ובגדי הקדש להגיד שלא ילבשם רק אחד העם בבואו לשרת בקודש ומפני שלא הזכיר כאן לשרת בקודש הוסיף לבאר שהם בגדי שרד ובגדי קודש ומה שאומר בפרשת ואלה פקודי המשכן ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד ולא הזכיר שש בעבור שנותן חשבון מה עשו בכסף ובזהב ובכל מה שהביאו נדבה ואמר שעשו מן התכלת והארגמן ותולעת שני בגדי שרד לא הוסיף ולא גרע ולא הזכיר שש כי אינו חשוב ואולי הביאו ממנו הרבה והותר: אך את שבתותי תשמורו. פי' שבתותי הרבה לכל שבתות השנה. ורש"י פי' אך מיעוטא הוא למעט שבת ממלאכת המשכן. והקשה הרמב"ן דאדרבה לפי מעוט אכין ורקין ימעט בשמירת שבת כי המעוט בכל מקום ימעט בדבר המצווה בו ואם תדרוש המעוט בענין מלאכת המשכן יהיה מותר לעשותה בשבת. אלא המעוט הזה למילה ולפקוח נפש וכיוצא בהן שהן דוחין את השבת ומלאכת המשכן שאינה דוחה שבת מפני שהזהיר בשבת בכאן. ועל דרך הפשט יש לפרשו תעשו מלאכ' אוהל מוע' אבל שבתותי תשמרו לעול': ויתן אל משה. כתב הרמב"ן נמשך לפניו על אלהים הנזכר בסוף הפסוק ויתן אלהים אל משה וכאשר הזכיר בדבור וידבר אלהים כל הדברים האלה ובמעשה ובמכתב והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים וכן בנתינה ויתן אלהים אל משה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך